搬新家

坐在新房間裡, 感覺怪怪的,

而看著滿地的東西,

實在讓我提不起勁去整理,

一方面脖子的酸痛讓我有點快抓狂,

一方面不知怎地,

我越來越不喜歡整理東西,

就是心裡有種...整理跟不整理都無所謂的那種感覺,



反正東堆西堆,

過個幾天, 搭上飛機,

我又要遠離了,



何苦來哉?



==



那是在...2001年吧,

我剛入伍,

在成功嶺上被玩的要死要活,

好不容易放了假,

回到家也沒得休息,

因為從小到大住的屋子被查封了,

我們得搬到另一個陌生的地方.



我總記得,

當時從成功嶺放假, 回到家,

就是開始搬東西,

就算是雙手因為做太多伏地挺身,刺了太多的刺槍術,

而不斷的顫抖,

家裡的那些東西還是得有人搬的,



搬完了, 星期天再花一整個上午的時間心情不好,

然後下午回成功嶺繼續被玩,

而整個安頓的差不多之後,

我也從成功嶺換到鳳山的步兵學校去頭插兩根草了.



==



不過雖然那棟房子住了六年,

說真的, 我對它印象實在不深刻,

除了因為處在鐵軌旁,

時時刻刻都可以聽得到的火車經過的龐然巨響之外,



有時回去, 想要開個燈,

我都要按個老半天,

才能找到正確的開關,



而有趣的是,

我都還沒熟悉那裡的電燈開關,

搬到新房子,

又要重新認識學習另一套新的了,



怎麼我回家總是在黑暗中摸索著開燈?



詭異.



==



之前住的地方怎麼說也是租的,

沒有辦法給我們家一個踏實的安全感,

對我爸來說尤其如此,

雖說那該死的貸款很是可怕,

但, 總是有自己的房子可以住了.



我想, 應該可以為我們家帶來一些新東西吧.



==



脖子, 很痛.












iiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccccc